החלטה בתיק ת"א 45794-05-12

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה לתניית שיפוט זר ופורום לא נאות.

1.              במסגרת תיק זה מתבררת תביעה לפיצויים והשבה בסך של 189,744 ש"ח, אשר הגיש המשיב נגד המבקשים (נתבעים 1 ו- 2 בכתב התביעה). התביעה הוגשה גם נגד המשיבות הפורמאליות (נתבעות 3 - 6 בכתב התביעה), ברם היא איננה מתבררת נגדן שכן לא ניתן למשיב היתר המצאה למשיבות הפורמאליות במקום מושבן בארה"ב.

2.              בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, המשיב התקשר בהסכם מיום 1.12.104 (להלן: "ההסכם") לרכישת "יחידת השקעה" בשותפות ICG TWENTY ACRES I LTD (שותפות מוגבלת הרשומה בטקסס, ארה"ב, המשיבה הפורמאלית 1; להלן: "השותפות") תמורת תשלום סך של 25,000$.

"הרעיון" אשר בבסיס ההסכם היה שיווק יחידות השתתפות למשקיעים רבים, כאשר כל משקיע משלם עבור יחידת ההשתתפות שרכש, סך כספי המשקיעים מהווה "הון עצמי" של השותפות הרוכשת את המקרקעין, השותפות נוטלת מימון משלים מבנק, השותפות מפתחת את המקרקעין ומשביחה אותם, המקרקעין נמכרים והרווח, לאחר החזר המימון וההוצאות, מחולק למשקיעים.

בכתב התביעה מובהר כי באמצעות אותה השקעה בשותפות שלפי ההסכם, בקש המשיב להשקיע במקרקעין במטרופולין העיר דאלאס, בטקסס שבארה"ב.

המבקשת 2 הינה חברה מישראל והמבקש 1 הינו מנהלה של המבקשת 2 וכן, כך נטען, המנהל והרוח החיה בפעילות המבקשת 2 והשותפות. המבקש 1 היה גם זה שהציג את ההשקעה בשותפות בכנס שהתקיים בתל אביב במהלך 2004 ואשר הוביל לכריתת ההסכם.

3.              בכתב התביעה, טוען המשיב כי בחלוף השנים נמסרו לו וליתר המשקיעים מפעם לפעם עדכונים באשר לגורל השקעתם בשותפות. נמסר שנרכשו מקרקעין, נמסר שיש כוונה לפתח את המקרקעין, נמסר שיש כוונה לבנות בתי יוקרה במקרקעין, נמסר שמתנהל מו"מ עם חברה שתפתח את המקרקעין, נמסר שיש כוונה למכור את המקרקעין ועוד ועוד. כך במשך מספר שנים. בסופו של יום, כך נטען, הסתבר שכל ההבטחות התבדו, המקרקעין ככל הנראה נתפסו ונמכרו כשתמורתם מועברת לבנק המממן, המשקיעים השונים לא קבלו מאום והשקעת המשיב ירדה לטימיון.

על רקע זה, טוען המשיב בכתב התביעה שנפל קורבן למעשי תרמית והטעייה חסרי תום לב מצד המבקשים ולפיכך יש לחייבם להשיב לו את כספי ההשקעה בשותפות ולפצותו על עגמת הנפש שחווה. כך גם נטען ביחס למשיבים הפורמאליים (כולם שותפים הקשורים בשותפות ואשר מושבם בארה"ב).

4.              בבקשה זו עותרים המבקשים לסילוק התביעה על הסף. הבקשה מתבססת על סעיף 5 (b) בהסכם אשר זו לשונו:

Each of the parties hereby irrevocably submit, in any suit, action or proceeding arising out of or relating to this agreement or any transactions contemplated hereby, to the exclusive jurisdiction of the Dallas Division of the united states District Court for the Northern District of Texas or if jurisdiction is not available therein the jurisdiction of any court of the state of Texas, and waive any and all objections to such jurisdiction or venue that they may have under the laws of any state or country, including without limitation any argument that jurisdiction, situs and/or venue are inconvenient or otherwise improper. Each party further agrees that process may be served upon such party in any manner authorized under the laws of the United States or Texas, and waives any objections that such party may otherwise have to such process .

לטענת המבקשים, בתנייה זו הוסכם כי הסמכות הייחודית לדן בכל תביעה בקשר עם ההסכם נתונה לבתי המשפט בעיר דאלאס, בטקסס ארה"ב. המבקשים מבהירים כי תנייה זו נקבעה דווקא מתוך מבנה העסקה שלפיו ניתנה האפשרות להשתתף בהשקעה למשקיעים שונים וללא קשר למקום מגוריהם. כיוון שהחברה ויתר השותפים המנהלים את העסקה מתגוררים בארה"ב, הם בקשו לרכז בארה"ב את בירור כל סכסוך משפטי ככל שיהיה ובלא להיגרר להליכים במדינות אחרות. עוד טוענים המבקשים שיש להחיל תניית שיפוט זו גם עליהם, אף שאינם צד להסכם, שכן גם לכך נועדה ולחילופין, כי יש לסלק התביעה על הסף שכן ישראל איננה הפורום הנאות לברר סכסוך שאין לו כל קשר לישראל.

5.              בתגובה, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיב, ההסכם כלל איננו חל על המבקשים שאינם צד לו ובכלל מדובר בתניית שיפוט מקביל ולא ייחודי. עוד טוען המשיב כי כתבי בי דין הומצאו למבקשים כדין בישראל, כי התנייה עליה מתבססת הבקשה הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד וכי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה.

6.              טענתו הראשונה של המשיב היא שכלל לא הוסכם על הקניית סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בארה"ב, אלא שהסמכות שניתנה להם מקבילה לסמכות הנתונה לבתי משפט אחרים, שלכן איננה שוללת את סמכותו של בית משפט זה.

תניית שיפוט זר תחשב תנייה ייחודית אם מתוך כלל נסיבותיו של החוזה משתמעת כוונה ברורה להקנות סמכות ייחודית לבית משפט של מדינה מסוימת דווקא, אף אם לא נשללה במילים מפורשות סמכותו של בית משפט אחר. כוונת הצדדים עשויה להילמד הן מהאופן בו נוסחה תניית השיפוט הזר, הן מהדין החל על החוזה והן מנתונים נוספים (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ נ' Bodstray Company Ltd פ"ד נח(2) 465, 475).

טענת המשיב איננה עולה בקנה אחד עם לשונו של סעיף השיפוט בהסכם, שכן במסגרתו נקבע במפורש שסמכות השיפוט לבתי המשפט בטקסס ארה"ב הינה סמכות ייחודית ("Exclusive jurisdiction"). לשון זו של ההסכם ברורה, חד משמעית ומצביעה על כוונה ברורה של הצדדים להקניית סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בטקסס ובניגוד לטענת המשיב. ראוי לציין כי ככל שהיה בדעת המשיב לטעון לכוונה שונה של הצדדים, לאומד דעת שהוא שונה ממה שנראה מהפירוש הרגיל של ההסכם, שומה היה עליו לפרט טענה שכזו ולתמוך אותה בתצהיר. אין פירוט לטענה שכזו ואין תצהיר התומך בתגובת המשיב.

לפיכך, בהתאם לסעיף 5 (b) בהסכם נקבע כי לבתי המשפט בטקסס, ארה"ב, סמכות ייחודית לדון בסכסוכים בקשר עם ההסכם, סמכות השוללת את הסמכות מבתי משפט במדינות אחרות.

7.              בהתאם להלכה הפסוקה, תניית שיפוט בחוזה המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי משפט במדינות אחרות איננה שוללת את סמכותם של בתי המשפט בישראל, אך המדיניות היא לכבד תניות שכאלו.

"אף שאין בכוחה של תניית השיפוט לשלול את סמכותו של בית המשפט בארץ, המדיניות היא לכבד תניות כאלה, שכן, בהיותן חלק מהסכם בין הצדדים, אין בית המשפט נותן ידו להפרת הסכמים. וכלשון השופטת המלומדת: "הכלל הוא כי בית המשפט יתן תוקף לתניית שיפוט זר ויעכב הליכים שהוגשו לפניו תוך הפרת הסכם כזה אלא אם התובע יראה סיבות טובות ומיוחדות המצדיקות את אי קיומה של תניית השיפוט" (ע"א 5666/94  סלים סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H, פ''ד נ(4) 73, 75)

המשיב עצמו איננו מביא בתגובתו כל טענה המצדיקה בנסיבות העניין חריגה מהעיקרון שלפיו יש לכבד הסכמים הכוללים תניית שיפוט זר ולפיכך, ככל שההסכם חל על הצדדים הרי שיש לאכוף גם תנייה זו כחלק הימנו.